קיבוץ אפק אגש"ח נ' גיתאי

החלטה

1.בפניי בקשת המבקש – התובע, כי אפסול את עצמי מלשבת לדין בתיק זה. הבקשה מבחינת מועד הגשתה ,הוגשה לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ולאחר ששמעתי את סיכומי הצדדים בעל-פה והתיק ממתין למתן פסק דין.

2.שקלתי אם יש צורך להעביר את הבקשה לתשובת הצד השני, נוכח נימוקיה, והעמדה הצפויה של המשיב, מצאתי שאין צורך בתגובה, וההחלטה תינתן על יסוד הבקשה בלבד.

3.בקשת הפסילה נשענת על הטענה כאילו, החלטותיי שנתנו במהלך הדיון ביום 16/12/09 בכך שתביעת הפינוי שבפני היא ספיח לתיק העיקרי שהתנהל בין הצדדים בעניין שאלת תוקף חברות התובע בקיבוץ, וכי בית המשפט גיבש דעה ואין ביכולתו של בית המשפט להכריע בתיק באופן אובייקטיבי.

עוד מוסיף המבקש שהאמרה של בית המשפט אינה נכונה, וכי לתובע היו טענות קשות כלפי בא כוחו הקודם עו"ד עבדי שלמה וכי פיטר אותו ואף הגיש בקשה ל לפסילת כבוד השופט יצחק עמית. עוד צירף המבקש תלונות שהגיש כנגד עורכי הדין שטיפלו בעניינו קודם לכן והעתק הבקשה לפסילת כבוד השופט יצחק עמית.

עוד מוסיף המבקש בבקשתו כי פיטר את ב"כ הנוכחי ומדוע בית המשפט לא הרשה לשחרר את בא כוחו בלשב הזה ומדוע בית המשפט דחה את הבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה על ידו לאחר סיום שמיעת התיק ומספר ימים לפני מועד הסיכומים בעל-פה.

עוד מלין המבקש שלא איפשרתי הבאת ראיות מטעמו ובכך, מציין המבקש , גילה בית המשפט עמדה ברורה לשיטתו בתיק זה.

נסיבות בקשה זו אינן מצדיקות פסילה. ס' 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 קובע את השיקולים לפסלות שופט-"בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מליישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפט".

ההלכה קבעה כי משמעות המבחן שהכרחי להתרשם מן הנסיבות החיצוניות, שקיימת אפשרות מסתברת מאוד שנבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. אין המדובר בהתרשמות סובייקטיבית של בעל הדין.

ההלכה החילה את מבחן "האפשרות הממשית". לא די באפשרות "סתם" או באפשרות "סבירה" בדבר קיומה של דעה קדומה. המבחן הוא "האפשרות הממשית" בדבר קיומה של דעה קדומה. מבחן האפשרות הממשית משמעותו שהשופט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין טעם בהמשך רגיל של המשפט. (ראו בג"צ 2148/94 גלברט עו"ד נ. נשיא ביהמ"ש העליון ואח' פד מ"ח (3) 573 בעמ' 605).

עיקר בקשת הפסלות נסבה סביב הטענה כי בית המשפט גיבש דעה קדומה כלפי המבקש וכי דעתו "ננעלה" בעקבות החלטות דיוניות שניתנו או התבאטות ,במסגרת ההחלטות שניתנו, על דרך התנהלות התובע בתיק זה.

בפני מתנהל הליך של פינוי התובע מהקיבוץ,וכטענת הגנה עלתה בפני סוגית מעמדו של התובע חבר קיבוץ. הליך זה הוא הליך משני וההליך העיקרי שהתנהל בין הצדדים , הוא ההליך בבית המשפט המחוזי בו עתר המבקש להצהיר שהוא עדיין חבר קיבוץ, מכאן אימרת בית המשפט לגבי סיווג התיק כתיק עקרי או ספיח ואין בכך כל עילה לפסלות וחבל שהתובע מעלה טענה כזו. אין בהתבטאות בית המשפט משום נקיטת עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, הנגזרת מן האופן שבו הובעה ומן המסגרת הדיונית שבמסגרתה באה לידי ביטו .

התובע לא היה מיוצג. בית המשפט הסביר היטב למבקש שעליו להיות מיוצג ואף הופנה על ידי בית המשפט ללשכה לסיוע משפטי. ימים לפני ישיבת ההוכחות שכר המבקש את שירותיו של בא כוחו הנוכחי. לאחר סיום הליך ההוכחות ולפני ישיבת הסיכומים, הודיע ב"כ המבקש שהמבקש פיטר אותו. הצדדים התייצבו לסיכומים ובית המשפט מתוך דאגה לאינטרס המבקש שאינו מיוצג לסכם את טיעוניו בצורה מיטבית וכדי לא להעמידו בעת סיכום טענותיו בעמדה חלשה, הוריתי לב"כ לסכם את טיעוניו. בסוף ישיבת הסיכומים ציין המבקש : " אני מוותר על סיכומים מטעמי. אני מסתפק בסיכומי עו"ד וויס."

המבקש לא ביקש להציג כל ראיה חדשה . המבקש ביקש לפתוח במסע דייג לאחר סיום שלב הראיות ולדרוש צו גילוי מסמכים , בקשה שנדחתה על ידי.

גם ההחלטות שניתנו על ידי לא יצרו כל חשש לכך שהכרעת בית המשפט היא הכרעה לא אובייקטיבית. ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (פורסם בנבו); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (פורסם בנבו); מרזל, בעמ' 178-174. לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

לא מצאתי יסוד לטענת המבקש כי אופן ניהול הדיון על ידי, מקים עילת פסלות ומעורר את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המבקש. אפשר שבראייתו של המבקש נוצר חשש לקיום משוא פנים כלפיו , עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא – שאינו מקים עילת פסלות.

לצד הזכות לשבת בדין קיימת החובה לעשות כן, ולא מצאתי בנימוקי הבקשה שום עילה רצינית שראוי שאמָנע בגללה מלמלא אחר חובתי זו. דעתי ביחס להליך המתנהל בתיק העיקרי אינה "נעולה". (ראו ע"א 2730/98 תנופה שירותי כח אדם בע"מ נ. אוגניה גיאורגיציאנו ואח' פד נ"ב (2) 427 בעמ' 431).

הבקשה נדחית.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.